ו"ע
בית המשפט המחוזי חיפה
|
3120-04
07/04/2005
|
בפני השופט:
1. מ. סלוצקי - נשיא בדימוס
2. ב. ברזילי - שמאי מקרקעין
3. א. שניאור - עורך דין
|
| - נגד - |
התובע:
מוחמד מרעי ת"ז 040818148
עו"ד לביא יעקב
|
הנתבע:
מנהל מיסוי מקרקעין חדרה
עו"ד פרקליטות מחוז חיפה
|
| פסק-דין |
1. בתאריך ה-17.9.02 נתן בית משפט שלום בחיפה בת.א. 1726/02 תוקף להסכם גישור שהושג בין העורר לבין מרעי מוחמד מוסה (להלן: "מוסה").
בהסכם הגישור התחייב העורר להקנות בחלקים שווים ל-4 בניו של מוסה את זכויותיו בחלקת הקרקע 11285/7 בכפר פורדיס, שעליה בנוי בית, תמורת סך של 22,500 דולרים ששויים נקבע לסך 108,000 שקלים.
2. בין העורר לבין המשיב נכרת במרץ 2004 "חוזה לקביעת שומת מס בפשרה" לגבי העסקה הנ"ל. (ראה נספח ד' לכתב הערר) (להלן חוזה הפשרה הנ"ל) בסעיף 2.2 לחוזה הפשרה הנ"ל נקבע כי:
"הצדדים מסכימים כי חרף השומה ישלם מרעי למנהל בפשרה ומבלי שמי מהצדדים יודה בטענותיו על האחר סך 13,901 ש"ח, בחמישה תשלומים שווים שתחילתם ביום 15.3.04 באופן שכל תשלום יהיה על סך 2,780 ש"ח והתשלום האחרון יבוצע ב-15.7.04.
הסכום האמור יהיה סכום סופי ומוחלט בגין קרן וקנסות (ככל שהוטלו) מכל מין וסוג המוטלים על מרעי על פי החוק למיסוי מקרקעין, בקשר עם עסקה זו".
בסעיף 2.4 לחוזה הנ"ל הוסכם כי:
"עם גמר התשלומים (קרן + הצמדה וריבית) ימסור המנהל את האישורים הדרושים לצורך העברת הקרקע בטאבו".
על החוזה חתומים עו"ד לביא בשם העורר ומר בן גיגי רפאל, מנהל תחום (רכז בכיר) בשם המשיב.
3. ב-15.4.04 חוייב העורר בתשלום מס מכירה בסך 2,763 שקלים בגין עסקה זו, בשומת מס שנערכה על ידי הרכז בן גיגי. העורר הגיש השגה על חיוב זה בטענה כי חוזה הפשרה הנ"ל חל על מכלול המיסים לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח מכירה ורכישה) תשכ"ג-1963 (להלן: "החוק הנ"ל) ובכלל זה מס המכירה, החלים על העסקה (נספח ו' לכתב הערר) לחילופין טען שלא חל חיוב במס מכירה על עסקה זו.
טענת המשיב היא כי הסכם הפשרה התיחס אך ורק לשומת מס השבח ו"מעולם לא הוזכרה שומת מס המכירה" (נספח ז' לכתב הערר). ב"כ המשיב לא התייחס בסיכומו שבכתב לטענתו החלופית של ב"כ העורר.
המחלוקת הנ"ל היא נשוא הערר שבפנינו.
4. בפרשנות הסכם יש לנסות לרדת לכוונתם האמיתית של הצדדים, בראש ובראשונה על יסוד הכתוב בהסכם. נפסק בע"א 79/76 זוליט ושלום מרציאנו נ' סימון בן שושן, פס"ד ל' (3) עמ' 729 בעמ' 733 ב' כי:
"אומד דעתם על הצדדים שהוא הבסיס לפרוש החוזה שביניהם לפי סעיף 25(א) לחוק החוזים. נמדד ונקבע בראש ובראשונה על פי לשונו של החוזה עצמו והמשתמע ממנו. ורק במידה שאינו משתמע מתוכו יש להזקק לנסיבות האופפות את עשייתו...".
משמע, יש לפרש את החוזה מתוכו על פי הנאמר כי, על פי ניסוחו. הפניה של הנסיבות האופפות את עריכתו עולה רק כאשר אין מובן ברור לנוסח הכתוב של החוזה.
(ראה: ע"א 832/81 רלפי (ישראל) בע"מ נ' נורוויץ יוניון פייר אינשורנס סוסיטי לימיטד, פס"ד ל"ט(1) 384 בעמ' 43.
ע"א 633/88 הלבנון חב' לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' ירדניה חב' לביטוח פס"ד מה(1) עמ' 563 בע' 569-570.
ע"א 655/82 א. גרובר ואח' נ' פרבשטיין ואח' פס"ד מ(1) עמ' 738 בעמ' 742-743).
- 5. מנוסח חוזה הפשרה הנ"ל עולה בברור כי הסך של 13,901 שקלים ".. הוא סכום סופי ומוחלט בגין קרן וקנסות... מכל מין וסוג"' שהוטלו על העורר "בקשר עם עסקה זו".
מהנוסח הכוללני של חוזה הפשרה הנ"ל המתיחס ל"קרן וקנסות... מכל מין וסוג" שהוטלו על פי החוק הנ"ל על העורר, עולה לפי מבחן אוביקטיבי שהצדדים התכוונו להכליל בחוזה הפשרה את כל סוגי המס החלים על העסקה, כולל מס המכירה במידה וחל.